Ma'asseroth
Daf 10b
הַלּוֹקֵחַ תְּמָרִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְסָן גְּרוֹגְרוֹת וְהוּא עָתִיד לְדוּשָׁן אָסוּר לוֹכַל מֵהֶן עֲרַאי. מְתַקְּנָן דְּמַאי דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי וּמְתַקְּנָן וַדַּאי דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי הִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם חִילְפַיי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אַשְׁכְּחוֹן כְּתַב בְּפִּינַקְסֵיהּ דְּחִילְפַיי אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי וּמְתַקְּנָן וַדַּאי. וְקַשְׁיָא אִם אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי מְתַקְּנָן וַדַּאי. אִם מְתַקְּנָן דְּמַאי 10b יְהֵא אָסוּר לוֹכַל מֵהֶן עֲרַאי. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וּמְתַקְּנָן וַדַּאי מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁבֵּיתוֹ טוֹבֵל אַף הוּא מַפְרִישׁ תְּרוּמָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.
Traduction
Lorsqu’on achète des dattes pour les comprimer plus tard, ou des figues sèches pour les battre en panier, il est interdit d’en manger passagèrement (68)La vente leur donne un caractère fixe, quoiqu'elles soient inachevées., et il faudra les rédimer comme doute (69)Peut-être sont-elles rédimées. sur le prélèvement (demaï). Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, on peut au contraire en manger (70)La vente n'entraîne pas d'obligation immédiate, et certes nul n'a rien prélevé encore. passagèrement, et l’on est tenu de les rédimer comme soumis aux dîmes avec certitude. R. Yossé, ou R. Hila, ou R. Eliézer dit au nom de Hilfia que R. Yona trouva inscrit sur les tablettes de Hilfia la règle suivante: Il est permis en ce cas d’en manger passagèrement, et l’on rédime seulement ce qui est soumis au doute. Or, comment est-ce admissible? S’il est permis d’en manger passagèrement, on ne rédime que ce qui est certainement soumis aux dîmes; si au contraire on rédime même les produits douteux, il est interdit d’en rien manger passagèrement? En voici la raison, dit R. Yossé au nom de R. Ila: on peut en manger passagèrement, parce que ce sont des produits non entièrement préparés; et on les rédime avec certitude, parce que sachant que leur importation dans la maison provoque le commencement de l’obligation, il faut aussi dès le premier moment en prélever l’oblation sacerdotale.
Pnei Moshe non traduit
הלוקח תמרים והוא עתיד לדורסן וכו'. תוספתא בפ''ב ובלוקח מעם הארץ איירי:
אסור לאכול מהן עראי ומתקנן דמאי דברי ר''מ. דלענין אכילה ס''ל דחיישינן שמא הוקבעו למעשר ואסור באכילת עראי דשמא לא עישר המוכר ומשום שספק הוא דשמא עישר לפיכך מתקנן דמאי:
וחכמים אומרים אוכל מהן עראי. דלא חיישינן שמא הוקבעו למעשר שהרי עומדין הן לדורסן ולדושן ועדיין לא נגמר מלאכתן לפיכך כשבא לתקנן מתקנן וודאי ואין כאן ספק שמא עישרן המוכר:
אשכחן כתוב בפנקסיה דחילפיי. כלומר דלא אמר כך ר''א בשם חילפיי אלא כך מצאו כתוב בפנקסיה דחילפיי אוכל מהן עראי ומתקנן דמאי. כצ''ל כדמוכח מדלקמיה ובתוספתא כת''י אשר לפני כך הוא הגי' בדברי חכמים אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי:
וקשיא. על האי נוסחא דחילפיי דאם אוכל מהן עראי א''כ מתקנן ודאי מבעי ליה שהרי תלינן דלא הוקבעו למעשר מפני שלא נגמרה מלאכתן ומסתמא לא עישרן המוכר ואם מתקנן דמאי דמספקא לן שמא עישרן א''כ יהא אסור לאכול מהן עראי דשמא לא עישרן דהא לדידיה יש להן כל תורת פירות דמאי:
ר' יוסי בשם ר' הילא. בא לתרץ להנוסחא דחילפיי דהיינו טעמא:
אוכל מהן עראי משום דבר שלא נגמר מלאכתו. כלומר בשתיהן תלינן לקולא דלענין אכילה אוכל מהן עראי שהרי עתיד לדורסן ולדושן ולא נגמר מלאכתן למעשר ומתקנן דמאי כצ''ל שכך הוא הנוסחא אחרת וכדמסיים טעמא דמתוך שיודע המוכר שביתו טובל כשתגמר מלאכתן אף הוא מפריש תרומה משעה ראשונה כלומר תולין אנו שאפשר שהפריש תרומה ומעשרות מקודם שמוכר אותן דבשעה ראשונה לא ידע שיזדמן לו למכרן ואפשר שתיקנן לפיכך אין מתקן הלוקח אלא דמאי:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּכַלְכָּלָה שֶׁלְּכָל דָּבָר הִיא מַתְנִיתָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר מִקַּל וָחוֹמֶר. וּמַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ זִיקַת שְׁלֹשָׁה מַעְשְׂרוֹת אַתְּ אָמַר מוּתָּר. בְּשָׁעָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ אֶלָּא זִיקַת שְׁנֵי מַעְשְׂרוֹת לֹא כָּל שֶּׁכֵן. רִאשׁוֹן מַה הוּא שֶׁיִּטְבּוֹל לַשֵּׁנִי. וּמַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ זִיקַת שְׁנֵי מַעְשְׂרוֹת אַתְּ אָמַר מוּתָּר. בְּשָׁעָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ אֶלָּא זִיקַת מַעֲשֵׂר אֶחָד לֹא כָּל שֶּׁכֵן.
Traduction
R. Eliézer dit: la Mishna traite d’un panier destiné à toute chose. En ce cas, R. Simon permet d’en user par a fortiori: s’il est permis de les manger lorsqu’ils tombent sous le coup de 3 redevances (l’oblation et 2 dîmes), il est à plus fort raison permis de manger de ces fruits lorsqu’il ne leur incombe plus que la charge de 2 dîmes. Est-ce que le prélèvement de la 1re dîme entraîne l’obligation de la seconde? Certes non; puisqu’au moment où incombe au propriétaire la charge de payer 2 redevances, il est permis d’en manger un peu passagèrement, il en sera à plus forte raison de même lorsqu’on ne devra plus que la 2e dîme.
Pnei Moshe non traduit
בכלכלה של כל דבר היא מתניתא. הא דקתני דפליגי ר''ש ורבנן בכלכלת תאנים שתרמה לאו דוקא של תאנים אלא ה''ה כלכלה של כל דבר ותאנים דנקט משום אורחא דמילתא הוא שכן דרך ללקט התאנים וליתנן לתוך הכלכלה:
ר''ש מתיר מק''ו וכו'. כך הוא בתוספתא שם. כלומר ומה כל זמן שלא תרם בפירות שלא נגמר מלאכתן ויש עליהן זיקת שלשה מעשרות תרומה ומעשר ראשון ושני או עני בשנת מעשר עני אתה אמר מותר לאכול מהן עראי בשעה שאין עלי' אלא זיקת שני מעשרות שכבר תרם ממנה תרומה לכ''ש דמותר לאכול עראי:
ראשון מהו שיטבול לשני. אליבא דר''ש בעי אם הפריש אח''כ מעשר ראשון מהו שיקבע לאסור באכילת עראי עד שיפריש מעשר שני דאפשר אף לר''ש הואיל דתרם ממנה תרומה ומעשר ראשון קובעין הן באיסור אכילת עראי עד שיפריש כל המעשרות וקאמר דלא היא דק''ו הוא לר''ש דמה אם בשעה שיש עליו זיקת שני מעשרות שלא הפריש אלא תרומה גדולה את אמר מותר באכילת עראי בשעה שאין עליו אלא זיקת מעשר אחד לכ''ש דמותר:
גמ' מה פליגין. ר''מ ור' יהודה בלוקט בעל הגינה ונותן לו להלוקח דבהא סבירא ליה לרבי מאיר דאף בלוקט אחת אחת ונותן לו לא יאכל עד שיעשר דמיד כשקיבל את הדמים וליקט ונותן לו נגמר המקח אבל בלוקט לאכול שהלוקח לוקט ואוכל כ''ע מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף הוא דחייב:
כשם שהן חלוקין כאן. גבי מקח כך חלוקין בחצר בית שמירה דתנינן לקמן בפרק ג' איזהו חצר שחייבת במעשרות ר' ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה דחצר המשתמרת הוא שקובעת למעשרות ור''א קא משמע לן דדין מקח ודין חצר המשתמרת שוין הן דאינן קובעין אלא מדבריהם כדא''ר יוחנן מקח וכן בחצר וכן בשבת אינה תורה דכל אלו אין קובעין מן התורה אלא מד''ס ולפיכך לא החמירו באוכל אחת אחת ור''מ ור' יהודה דפליגי כאן במקח כך נמי פליגי בחצר המשתמרת:
ר' אימי בשם רשב''ל. לא ס''ל דהמקח והחצר המשתמרת שוין הן אלא המחוור שבכולן של הששה דברים שקובעין כדחשיב להו לקמן ריש פ''ד זו חצר בית שמירה הוא שהכל מודין בה שקובעת למעשרות:
אין את מודה לי בנותן לבנו. מה שהוא לוקט אחת אחת שהוא פטור דאין כאן קביעות ומה לי הלוקט ונותן לבנו ומה לי הלוקט ונותן לאחר שבדין הוא שאינו חייב לעשר אלא א''כ צירף:
ר' יודן בעי. על הא דמוקי לעיל דלא פליג ר' מאיר אלא בלוקט ונותן לו דמה חמית אומר בלוקט ונותן לו דוקא פליג ומנא לך הא או דילמא דנימר דאף בלוקט ואוכל פליג ר''מ:
אמר ר' מנא לית כאן בלוקט ואוכל. על כרחך ליכא לאוקמי פלוגתייהו בלוקט הלוקח ואוכל דהכי שמעינן מן הדא דגינת וורדין דקאמר ר' יהודה לר''מ במתני' ומביא ראיה לדבריו וכי אית לך מימר דבגינת וורדים בלוקט ואוכל הוה עובדא הא וודאי לא כדמסיק אבתרה דהוא א''ל אם את עליל להגינה את מקלקל ורדיה ומסתמא לא היה מניח לאדם ליכנס לתוכה אלא בעל הגינה היה לוקט ונותן לו להלוקח אוף הכא פלוגתייהו בלוקט ונותן לו דאי לאו הכי מה מביא ר' יהודה ראיה לדבריו מגינת וורדים:
מתניתא. האי ברייתא דלקמיה פליגא על הוויה דר' מנא על מה שהקשה להכריח מהאי דגינת וורדים דבלוקט ונותן לו הוא דפליג ר''מ:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר מַר פְלִיגִין בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. אֲבָל בְּלוֹקֵט לְאוֹכֶל כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר. וְאִם צֵירַף חַייָב.
Traduction
R. Zeira au nom de R. Yohanan et R. Hila au nom de R. Eliézer disent que cette discussion a lieu au cas où le propriétaire cueille les produits et les donne à son prochain; mais lorsque ce dernier cueille lui-même les fruits qu’il mange ensuite, tous reconnaissent d’un commun accord qu’il peut manger des fruits un à un sans les rédimer, et s’il les réunit, l’obligation commence.
רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ חֲלוּקִין בַּחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִקַּח בְּחָצֵר בְּשַׁבָּת אֵינָהּ תּוֹרָה. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הַמְחוּוָר מִכּוּלָּן זוֹ חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה.
Traduction
R. Hila ajoute au nom de R. Eliézer: de même que l’on discute ici au sujet de la vente (si elle est réelle ou non), de même on discute la question de savoir si la cour entraîne l’obligation; or, selon R. Yohanan, ni la vente, ni la cour, ni la présence du Shabat, ne constituent un motif suffisant pour entraîner l’obligation, et leur arrivée dans la maison l’entraîne seule. R. Imi dit au nom de R. Simon b. Lakish: ce qu’il en ressort de plus clair, c’est qu’à partir de leur entrée dans la cour, où les produits sont conservés aussi bien qu‘à la maison, ils sont soumis aux divers droits.
Ma'asseroth
Daf 11a
משנה: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ הֵילָךְ אִיסָּר זֶה בְּעֶשְׂרִים תְּאֵינִים שֶׁאָבוֹר לִי בּוֹרֵר וְאוֹכֵל. בְּאֶשְׁכּוֹל שֶׁאָבוֹר לִי מְגַרְגֵּר וְאוֹכֵל. בְּרִימּוֹן שֶׁאָבוֹר לִי פּוֹרֵט וְאוֹכֵל. בַּאֲבַטִּיחַ שֶׁאָבוֹר לִי סוֹפֵת וְאוֹכֵל. אֲבָל אִם אֲמַר לוֹ בְּעֶשְׂרִים תְּאֵינִים אֵילּוּ בִּשְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת אֶילּוּ בִּשְׁנֵי רִימּוֹנִים אֵילּוּ בִּשְׁנֵי אֲבַטִּיחִים אֵילּוּ אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר מִפְּנֵי שֶׁקָּנָה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לִקְצוֹת בִּתְאֵינִים אָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל תְּאֵינִים הוּא אוֹכֵל וּפָטוּר. עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל אֲנִי וּבְנִי אוֹ שֶׁיֹּאכַל בְּנִי בִשְׂכָרִי הוּא אוֹכֵל וּפָטוּר וּבְנוֹ אוֹכֵל וְחַייָב. עַל מְנָת שֶׁאוֹכַל בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה וּלְאַחַר הַקְּצִיעָה. בִּשְׁעַת הַקְּצִיעָה אוֹכֵל וּפָטוּר לְאַחַר הַקְּצִיעָה אוֹכֵל וְחַייָב שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה. זֶה הַכְּלָל הָאוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה פָּטוּר וּשְׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה חַייָב. הָיָה עוֹשֶׂה בַּלְּבָסִים לֹא יֹאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע. בִּבְנוֹת שֶׁבַע לֹא יֹאכַל בַּלְּבָסִים. אֲבָל מוֹנֵעַ הוּא אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. הַמַּחֲלִיף עִם חֲבֵירוֹ זֶה לוֹכַל וְזֶה לוֹכַל. זֶה לִקְצוֹת וְזֶה לִקְצוֹת. זֶה לוֹכַל וְזֶה לִקְצוֹת חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַמַּחֲלִיף לוֹכַל חַייָב וְלִקְצוֹת פָּטוּר.
Traduction
Lorsque l’on dit à son prochain: ''Voici un issar, pour lequel je désire choisir dix figues'', il peut les choisir et les manger sans dîme (une à une); ou s’il offre le montant d’une grappe, il peut la manger grain à grain; ou s’il offre un issar pour une grenade au choix, il peut l’égrener (sans la détacher); ou s’il s’agit d’un melon, il peut en couper successivement des morceaux. Mais, s’il offre un issar en indiquant telles 20 figues, ou ces 2 grappes, ou ces 2 grenades, ou ces 2 melons, il peut en manger comme d’ordinaire, sans rédimer, parce qu’il a acquis ce qui adhérent à la terre (non soumis aux droits). Reprise. Si quelqu’un prend un ouvrier à gage pour se faire aider à la cueillette des figues (71)Cf. Babli, Baba Metsia 92a., et que celui-ci rappelle la condition de pouvoir en manger, il peut en effet en manger sans rédimer (Dt 23, 25). S’il établit la condition d’en manger lui et toute sa famille, ou d’en donner à son fils à manger à titre de salaire, lui seul peut en manger sans rédimer, mais non le fils. De même, s’il établit la condition d’en manger, pendant la cueillette et après, il ne peut en manger que pendant le travail sans rédimer; mais, pour ce qui suit, l’obligation de la dîme subsiste, parce qu’à ce moment l’autorisation d’en manger prescrite par la loi cesse. En règle générale, lorsque la loi permet d’en manger, on est dispensé des droits, mais non lorsqu’elle ne l’autorise plus. Si l’ouvrier est en train de travailler dans les figues de mauvaise qualité, il ne pourra pas manger des blanches; s’il est occupé à ces dernières, il ne devra pas manger des mauvaises, mais il peut conserver son appétit et se retenir de manger, jusqu’à ce qu’il arrive aux bonnes. Si quelqu’un échange avec son prochain les figues vertes à manger, ou celles qui doivent sécher, ou si l’un doit manger les figues vertes, tandis que l’autre mangera les sèches, dans tous ces cas, l’obligation de la dîme subsiste (en raison de l’échange commercial). R. Juda dit: si on échange les figues vertes, on doit les dîmes; si on échange les sèches, on en est dispensé (il n’y a pas d’acquisition possible aussi longtemps que le travail de cueillette n’est pas achevé).
Pnei Moshe non traduit
מתני' השוכר את הפועל לקצות בתאנים. לחתוך ולקצות אותן במקצועות או לשטחן כדי לייבשן ונקראות קציעות ודין הפועל שאוכל מן התורה בעושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמר מלאכתו כדתנן בפ' השוכר את הפועלים לפיכך אוכל הוא ופטור מן המעשר ולא הוי כמקח דהרי מן התורה יש לו לאכול:
על מנת שאוכל אני ובני. הוא אוכל ופטור אבל בנו דאוכל בתנאי הוי כמקח וכן אם אמר שיאכל בנו בשכרו וחייב במעשר:
בשעת הקציעה. דאז אוכל מן התורה פטור ולאחר הקציעה שאינו אוכל מן התורה אלא בתנאי מקח הוא וחייב במעשר:
גמ' למה דקתני על מנת. הא בלא''ה אוכל מן התורה בשעת הקציעה ומשני ר' אבין דלכן היא צריכה שאפי' א''ל על מנת ומיחזי כתנאי אפ''ה פטור משום דבלאו הכי אוכל הוא מן התורה:
מתני' היה עושה בלבסים. מין תאנים הגרועים:
בנות שבע. הן תאנים הלבנים וטובים:
לא יאכל וכו'. דלא זיכתה לו התורה אלא במין שהוא עושה בו ולא יאכל ממין אחר עד שיעשר:
אבל מונע וכו'. יכול הפועל למנוע א''ע שלא לאכול מן הרעות עד שהוא מגיע למקום היפות ועושה בהן ואוכל מן היפות מה שהיה לו לאכול מן הרעות:
המחליף עם חבירו זה לאכול וזה לאכול. אכול אתה בתאנים שלי ואני אוכל בשלך:
זה לקצות וזה לקצות. תעסוק אתה בקציעות שלי ואני עושה בקציעות שלך. זה לאכול וזה לקצות. קח לך תאנים שלי לאכילה ותן לי משלך להקצותן ולעשות מהן קציעות חייב בכולן במעשרות מפני שהוא כמכר וקובע למעשרות:
רבי יהודה אומר המחליף לאכול חייב ולקצות פטור. משוס דמקחאינו קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו הלכך אם החליפו שניהם לאכילה אז הוי המקח בדבר שנגמר מלאכתו ושניהן חייבין במעשרות ואם החליפו שניהן לקצות שניהם פטורין ויכולין לאכול אכילת עראי שהקציעות לא נגמר מלאכתן ואין המקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו ואם החליפו זה לאכול וזה לקצות אותו שלקח לאכילה חייב לעשר לפי שהוא דבר שנגמר מלאכתו ואותו שלקח כדי להקצות לא נקבע למעשר ואוכל אכילת עראי ופטור והלכה כר' יהודה:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מְגַרְגֵּר אַחַת אַחַת וְהוֹלֵךְ וְאוֹכֵל. אָמַר לוֹ רִבִּי חִייָה בַר וָוא וְכֵן רִבִּי עֲבִיד. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אֲבַטִּיחַ שֶׁסָּפַת בּוֹ אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא קְנָייוֹ. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי אַף בְּרִמּוֹן כֵּן.
Traduction
– R. Yossé dit au nom de R. Yohanan: on peut égrener des grappes de raisins l’une après l’autre (sans les détacher) et continuer à les manger ainsi sans les rédimer. En effet, lui dit R. Hiya b. Aba, Rabbi agissait de même. On a enseigné au nom de R. Yossé: lorsqu’on a coupé une tranche d’un melon, quelque petite qu’elle soit, l’acquisition est faite (et l’obligation de la dîme commence). R. Yona remarqua qu’il doit en être de même pour la grenade (que l’on égrène).
Pnei Moshe non traduit
ר' יוסי בשם ר' יוחנן. על הא דקתני במתני' באשכול שאבור לי מגרגר ואוכל ומפרש לה מגרגר אחת אחת מהענבים והולך ואוכל ולאפוקי שלא יקצוץ את האשכול כולו דאז חייב לעשר:
תני בשם ר' יוסי. דפליג אמתני' באבטיח וס''ל דאם ספת בו אפי' כל שהו קנייו והוי מקח לקבוע למעשר ור' יונה בעי אם אף ברמון דפליג ר' יוסי דברייתא או דילמא מודה דפורט גרגר גרגר ואוכל:
לָמָּה לִי עַל מְנָת אֲפִילוּ שֶׁלֹּא עַל מְנָת. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי שַׁמַּי לָכֵן צְרִיכָה אֲפִילוּ אָמַר לוֹ עַל מְנָת.
Traduction
תַּמָּן תַּנִּינָן הָיָה עוֹשֶׂה בְּיָדָיו אֲבָל לֹא בְּרַגְלָיו. בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְּיָדָיו אֲפִילוּ עַל כְּתֵיפוֹ הֲרֵי זֶה יֹאכַל. וְתַנֵּי כֵן בְּיָדָיו אוֹגֵד בְּרַגְלָיו מְקַמֵּץ. אֲפִילוּ עַל כְּתֵיפוֹ טוֹעֵן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבְגוּפוֹ כְּדַייִשׁ מַה דַייִשׁ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבְגוּפוֹ אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבְגוּפוֹ. דַּייִשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד שֶׁהוּא בְּתָלוּשׁ אַף כָּל שֶׁהוּא בְּתָלוּשׁ. יָצָא הַמְנַכֵּשׁ בְּשׁוּם וּבִבְצָלִים וְהַמְסַמֵּךְ בִּגְפָנִים וְהָעוֹדֵר תַּחַת הַזֵּיתִים. דַּייִשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד שֶׁגִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ אַף כָּל דָּבָר שֶׁגִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. יָצָא הַחוֹלֵב וְהַמְגַבֵּן וְהַמְחַבֵּץ. דַּייַשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ אַף כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. יָצָא הַבָּדֵיל בִּתְמָרִים וְהַמְפָרֵד בִּגְרוֹגְרוֹת וְהַיַּיִן מִשֶׁיִּקְפֶּה וְהַשֶּׁמֶן מִשֶּׁיֵּרֵד לְעוּקָה. דַּייִשׁ מַה דַייִשׁ מְיוּחָד שֶׁלֹּא בָּא לְזִיקַת הַמַּעְשְׂרוֹת. אַף כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְזִיקַת הַמַּעְשְׂרוֹת. יָצָא הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף וְהָאוֹפֶה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ' השוכר את הפועלים והובאה שם מקצת מהסוגיא בהלכה ב':
היה עושה. הפועל בידו כו'. אפי' הוא טוען על כתיפו. ואינו מזיז ידיו ורגליו ה''ז יאכל:
ותני כן. בתוספתא דב''מ פ''ח שמפרש היכי דמי בידו כגון אוגד ברגליו מסמיך. והתם גריס מקמץ והיינו הך שהוא דוחק ברגליו וסומך בענין המלאכה:
אפי' על כתיפו. כגון שהוא טוען ואינו מזיז ממקומו:
ר' יוסי ב''ר יהודה אומר וכו' כדיש. דכתיב גבי שור הנחסם ואיתקש חוסם לנחסם גם לענין זה מה דייש שהשור הוא עושה בידיו וברגליו ובגופו אף כל וכו':
דייש. ברייתא אחריתא היא וככ''ע אתיא דילפינן מדייש שהוא מיוחד שהוא בתלוש אף כל וכו' כדפרשינן התם דדריש מדלא כתיב לא תדוש בחסימה וכתיב לא תחסום שור בדישו שור דכתב רחמנא למה לי לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה אף חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה ומה חוסם אוכל במחובר בשעת גמר מלאכה אף נחסם וילפינן עוד מדיש מה דיש מיוחד שהוא דבר מגידולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל וכו' יצא המנכש בשום ובבצלים שמסיר הקטנים שאינם גדילים עוד לעולם מבין האחרים להרחיב מקום להגדולים וכן המסמך בגפנים בקנים והעודר שהוא חופר תחת הזיתים שכל אלו אינם גמר מלאכה ויצא החולב וכו' שאינן גידולי קרקע ויצא הבודל בתמרים וכו' שהן מחוברין יחד ובודלן ומפרידן זה מזה והיין וכו' שכל אלו כבר נגמר מלאכתן למעשר:
דייש מה דייש מיוחד שלא בא לזיקת המעשרות. ועוד ילפינן מדיש שמיוחד שלא בא לזיקת מעשרות כלומר לשום זיקה שהוא קרוי בשם תרומה ומעשר והיינו חלה דקרויה תרומה אף כל וכו' יצא הלש וכו' שכבר באו לזיקה של תרומה שנגמר מלאכתן לחלה:
חֲבֵרַייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי יוּדָה אֶת רִבִּי מֵאִיר אֵין אַתְּ מוֹדֶה לִי בְּנוֹתֵן לִבְנוֹ שֶׁהוּא פָטוּר. מַה לִי הַלּוֹקֵט וְנוֹתֵן לִבְנוֹ מַה לִי הַלּוֹקֵט וְנוֹתֵן לְאַחֵר. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי מַה חֲמִית מֵימַר בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. אוֹ נֵימַר בְּלוֹקֵט וְאוֹכֵל. אָמַר רִבִּי מָנָא לֵית כָּאן בְּלוֹקֵט וְאוֹכֵל אֶלָּא בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. מִן הָדָא גִּינַּת וְורָדִין. אִית לָךְ מֵימַר גִּינַּת וְורָדִין בְּלוֹקֵט וְאוֹכֵל לֹא בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. אַף הָכָא בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ דוּ אָמַר לֵיהּ אִין אַתְּ עֲלִיל אַתְּ מְקַלְקֵּל וְורָדֶיהָ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל הֲוָויָה דְּרִבִּי מָנָא 11a כַּרְמָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גְפָנִים הֲרֵי זֶה מָכוּר שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמוֹ. פַּרְדֵיסָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אִילָנוֹת הֲרֵי זֶה מָכוּר שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמוֹ.
Traduction
Les compagnons d’étude dirent au nom de R. Yohanan que R. Juda objectait ceci à R. Meir: si tu reconnais comme moi que l’on peut sans dîme en donner à son fils, il n’y a pas différence entre celui qui cueille de ces produits dont il donne à son fils et celui qui, après les avoir cueillis, les remet à autrui. R. Judan demanda: A quoi bon établir la distinction entre celui qui cueille pour les remettre à autrui et celui, les cueillant, les mange lui-même? Peut-être est-ce même en ce dernier cas que R. Meir soutient son avis et en interdit la consommation? —Non, dit R. Mena: il n’est pas question de cueillir soi-même pour en manger, mais de cueillir pour autrui; et on peut le prouver par l’exemple du jardin des roses. Là, il n’est certes pas question d’un étranger qui va en manger, mais du propriétaire qui les cueille, car le maître dirait à l’étranger: si tu y entrais, tu abîmerais les roses. De même ici, il sera question duc as où le propriétaire cueille ce qu’il remettra à une autre personne. Un enseignement s’oppose à ce raisonnement (ou discussion) de R. Mena:lorsqu’on offre de vendre à autrui sa vigne, n‘y eut-il pas de raisin, la vente est valable, car il se peut que le terrain nu portât ce nom; de même, si l’on offre de vendre un jardin, n’y eut-il pas d’arbres, la vente est valable, car il se peut que le terrain nu portât ce nom (de même ici, le ''jardin de roses'' peut avoir été le nom du terrain, sans qu’il y ait de roses; et, dès lors, les précautions à observer n’ont plus lieu d’être).
Pnei Moshe non traduit
כרמא אני מוכר לך וכו'. תוספתא היא בפ''ו דב''ב אלמא דאפי' לענין מכר אמרינן שלא מכר לו אלא שמו א''כ ה''ה נמי דהאי גינת וורדים מנא ליה לר' מנא דהיו בה וורדים להכריח דמסתמא היה שם בעל הגינה לוקט ונותן כדי שלא יהו הנכנסין מקלקלין את הוורדים אימא לך דלא היו בה וורדים כלל אלא כך היתה נקראת בשמה וא''כ מצינו לומר דאף בלוקט ואוכל פליג ר''מ ור' יהודה מביא ראיה מהאי גינת וורדים דלא הופרש ממנה מעשרות מעולם משום שהיו לוקטין אחת אחת ואוכלין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source